דלקת בשתן או ליתר דיוק, דלקת בדרכי השתן, היא מחלה שכיחה מאוד שיש בה כדי לגרום לפגיעה באיכות החיים של הסובלים והסובלות ממנה. התסמינים הקלאסיים של דלקת בדרכי השתן כוללים בעיקר צריבה, אי נוחות או כאב בזמן מתן שתן או קיום יחסי מין, תכיפות בהטלת שתן, דחיפות בהטלת שתן, היסוס בעת מתן שתן ועוד.
תסמינים אלו רלוונטיים יותר למקרים בהם הדלקת מערבת אך ורק את שלפוחית השתן ואת דרכי השתן התחתונות (דלקת שמערבת רק את שלפוחית השתן ואת דרכי השתן התחתונות נקראת בשפה המקצועית ציסטיטיס). דלקת הנחשבת לחמורה יותר, היא דלקת המערבת את הכליות, הנקראת פיילונפריטיס. במקרה הזה עלול להתפתח חום גבוה (התסמין המאפיין ביותר של פיילונפריטיס, המפריד הלכה למעשה בין שני תת הסוגים) וכן החולה עשוי לסבול מכאבים בגב התחתון או במותן.
עד כה הזכרנו תסמינים שנחשבים לקלים יחסית שכן לא מדובר בתסמינים פרמננטיים. הכוונה היא לכך שברגע שהזיהום מטופל באמצעות התרופות האנטיביוטיות המתאימות, חולפים במקביל כל התסמינים באשר הם. עם זאת, ישנם מקרים מסוימים שבהם הדלקת עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך לרקמת הכליה והכוונה היא בעיקר למקרים בהם מדובר בפיילונפריטיס המתפתחת בקרב פעוטות וילדים קטנים מתחת לגיל חמש. במקרים האלו נעסוק במאמר זה.
מה הם הנזקים שעשויים להיגרם כתוצאה מדלקת בדרכי השתן בילדים קטנים?
בילדים עד גיל חמש יש להניח מראש כי כל דלקת בדרכי השתן מערבת גם את דרכי השתן העליונות שכן לכל דלקת בגילאים המוקדמים ישנו פוטנציאל לגרום להיווצרות רקמה צלקתית ולא מתפקדת בכליה. למעשה לפי המחקרים העדכניים ביותר שנערכו בתחום זה, נראה כי בכחמישה עשר אחוז מהדלקות שמתפתחות עד גיל חמש, אכן נוצרות בסופו של דבר צלקות ברקמת הכליה.
אמנם הצלקות הן אזורים מסוימים שלא מתפקדים כראוי ברקמת הכליה, אך מאחר ויש לנו שתי כליות ומאחר והכליה יכולה לתפקד ברמה מסוימת גם כאשר היא סובלת מצלקת אחת, הרי שאין במקרה בודד של הצטלקות בשביל להוציא את הכליות מכלל פעולה לחלוטין. עם זאת, במקרים שבהם מדובר על אירועים חוזרים ונשנים של הצטלקויות, בדגש על אירועים שלא מטופלים, החולה עלול להגיע למצב שבו הכליות שלו לא יתפקדו יותר. מצב זה נקרא אי ספיקה כלייתית ומחייב טיפולי דיאליזה ו/או השתלת כליה.
כיצד ניתן למנוע את הנזק הכלייתי?
הדרך היחידה שבה ניתן למנוע את הנזק הכלייתי האופייני לילדים מתחת לגיל חמש, הסובלים מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן היא על ידי זיהוי מוקדם של המחלה וטיפול בה מהר ככל האפשר. כמו כן חשוב מאוד לברר אצל כל ילד מתחת לגיל חמש שסבל מדלקת בדרכי השתן, האם הוא סובל מהצטלקות של הכליה (בדרך כלל הצלקת נוצרת תוך חצי שנה מהתפרצות המחלה).
כמו כן על מנת להגביר את הערנות לנושא, כפי שציינו, עד גיל חמש כל זיהום בדרכי השתן צריך להיות מוגדר מראש כזיהום של מערכת השתן העליונה. לאחר גיל חמש, ניתן להבחין בין זיהום של דרכי השתן העליונות לבין זיהום של דרכי השתן התחתונות.
כיצד ניתן לטפל בגורמים המגדילים את הסיכוי לדלקות שתן חוזרות בגילאים צעירים?
אחד הגורמים המרכזיים שיש בו בשביל להגדיל את הסיכוי להתפתחות של דלקות חוזרות בדרכי השתן נקרא VUR (ראשי התיבות של vesicourethral-reflux) או רפלוקס, כלומר חזרה של שתן משלפוחית השתן לשופכנים ולכליות. גורם נוסף הוא לדוגמה הימצאות של שני שופכנים בכליה אחת וכמובן שישנם מומים אנטומיים נוספים שמגדילים את הסיכון לחלות בדלקת שתן חוזרת.
לאחר זיהוי המום האנטומי באמצעות בדיקת אולטרסאונד של דרכי השתן או באמצעות בדיקה הנקראת ציסטוגראפיה, ניתן להחליט האם להתחיל בטיפול אנטיביוטי מונע או להכין את המטופל לניתוח. טיפול אנטיביוטי מונע הוא טיפול המבוסס על שימוש כרוני במינונים נמוכים של תרופות אנטיביוטיות שמטרתו למנוע את ההיצמדות הראשוני של החיידקים לדרכי השתן.
הטיפול הניתוחי בא למעשה לתקן את המום אנטומי אך יש לציין כי מדובר בהתערבות הנשקלת רק לאחר שכל יתר הטיפולים השמרניים לא הצליחו להביא לתוצאות משביעות רצון ורק במקרים החמורים ביותר.
