דלקות בדרכי השתן נחלקות לשתי קטגוריות: זיהום בדרכי השתן התחתונות, המכונות דלקת השלפוחית, וכרוכות בגירוי רירית השלפוחית, או בזיהום המתרחש בדרכי השתן העליונות.
מצבים אלו הם בין המחלות הנפוצות ביותר, המשפיעות על מחצית מכלל השנים בשלב כלשהו בחייהן, שוב ושוב. נשים בגיל המעבר נמצאות בסיכון מוגבר לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, הנקשרים עם רמות אסטרוגן נמוכות.
חלק מהראיות המדעיות הוכיחו שתורשה וירידה ברמות האסטרוגן משמעותיות לדלקות תכופות בדרכי השתן בקרב נשים בגיל המעבר.
חלק מהחוקרים מציעים שהתייבשות ועיכובים במתן שתן, המובילים לתפוקת שתן ירודה, עשויים אף הם לתרום להתפתחות דלקות בדרכי השתן בגיל המעבר.
האופן בו מתרחשת דלקת בדרכי השתן
דלקות בדרכי השתן מתרחשות בתדירות גבוהה יותר בקרב נשים רבות בגילאי גיל המעבר. הבעיות מתבטאות בין דליפה, מיעוט במתן שתן או הרטבה בלתי נשלטת. בעיות אלו נובעות מגורמים אפשריים רבים, כולל רמות נמוכת של אסטרוגן בגוף בקרב נשים בגיל המעבר, ניתוח אגן, או החלשות שרירי רצפת האגן.
חיידקים מדביקים באים במגע עם החלק הפנימי של שלפוחית השתן, המכוסה תאי אפיתל, פועלת כחומה להגנת הרקמות הפגיעות, ומייצרת פפטידים מיקרוביאלים, שהם האנטיביוטיקה הטבעית של הגוף.
פפטידים אלו פועלים ללחימה במיקרואורגניזמים מדביקים, כך שהם מופחתים לפני שיש להם הזדמנות להתרבות. האפיתל בקרב נשים בגיל המעבר שברירי ופגוע, מה שמשפיע על יכולת הגוף להתנגד לדלקת.
במהלך גיל המעבר, נשים חוות רמות נמוכות של אסטרוגן, ולכן גם רמות נמוכות של פפטידים מיקרוביאליים, כך שדרכי השתן שלהן נפגעות. מצב זה מעניק לחיידקים הזדמנות להגיע אל הרקמה הבסיסית, להסתתר בה ולהישאר עד שהם גורמים לזיהום חדש פעיל. טיפול בנשים לאחר גיל המעבר עם אסטרוגן מקומי, מצפה את השלפוחית באופן של חיזוק והגנת הגוף מפני זיהומים, ושיפור הדלקת.
תסמיני דלקות בדרכי השתן בגיל המעבר
תסמיני דלקות בדרכי השתן התחתונות כוללות כאבים, מתן שתן בתדירות תכופה או דחופה, או הטלת שתן מהוססת, כאבי בטן תחתונים וחום. גוון השתן עשוי להיות עכור ומלווה בריח רע. דם עלול להתגלות בשתן, ועלולים להופיע כאבים במהלך מתן שתן. תסמיני דלקות בדרכי השתן העליונות כוללים חום גבוה, צמרמורות ורעד, בחילות, הקאות וכאבי אגן.
הסוגים הנפוצים ביותר של בעיות שליטה על שלפוחית השתן בקרב נשים בגיל המעבר הם בריחת שתן, המתרחשת בשילוב עם עלייה בלחץ התוך בטני כגון בעת צחוק, שיעול, פעילות גופנית או אפילו קימה מהירה. דחף בריחת שתן, המכונה לעיתים שלפוחית רגיזה, מבטא צורך עז ופתאומי להטיל שתן, המוביל לעיתים להרטבה עצמית בשל הצורך הדחוף להשתין.
אבחון – הבדיקות הראשוניות לכל הבעיות בדרכי השתן לאחר גיל המעבר זהות לבדיקות רגילות לדלקות בשתן. הרופא שואל תחילה על התסמינים, ההיסטוריה הרפואית והכירורגית, צריכת תרופות והרגלי חיים כגון עישון, שתיית קפאין ופעילות גופנית. נשים עוברות אף בדיקה גופנית, ובהתאם לתסמינים הבדיקה עשויה לכלול בדיקה וגינלית, בדיקת אגן או בדיקה רקטלית. בהמשך נשלחת לבדיקה במעבדה דגימת שתן.
התמודדות וטיפולים בדלקות בשתן
ניתן להתמודד עם דלקות בדרכי השתן באמצעות טיפולים עצמיים ביתיים, המפחיתים את חוסר הנוחות. צעדי טיפול אלו כוללים נטילת תרופות לשיכוך כאבים, כגון אדוויל או אקמול; הנחת בקבוק מים חמים על הבטן להקלת הכאב; שתיית שפע מים; הימנעות מקפה, אלכוהול, או מזונות חריפים המגרים את שלפוחית השתן.
דלקות בשתן, במצב פשוט או מורכב, מטופלות בדרך כלל עם אנטיביוטיקה. סוג האנטיביוטיקה ומשך הטיפול תלוי בחומרת הזיהום. אם התסמינים חמורים ביותר, ומלווים בתסמינים אחרים כגון התייבשות הנובעת מהקאות, אבנים בכליות או בריחת שתן חמורה, דרוש אשפוז להענקת אנטיביוטיקה דרך הוריד.
אם דלקת בדרכי השתן מופיעה יותר מידי פעמים, הרי שמדובר בבעיה כרונית. במקרה כזה, אולי שווה להתנסות דווקא ברפואה משלימה. הטיפול הנטורופתי במקרה הזה, יכול מאוד להועיל להפחתה במקרי הדלקת ומומלץ גם להיבדק אצל מטפלים המורשים לכך, כמובן שתמיד בשילוב עם רופא מטפל.
