טיפול בדלקת בשתן בעזרת רפואה משלימה

דלקת בשתן או דלקת בדרכי השתן היא מחלה שנחשבת למחלה נשית כיוון שהיא מופיעה בשכיחות גבוהה יותר באופן משמעותי בקרב נשים. עם זאת מדובר על מחלה שגם גברים סובלים ממנה.

היא יכולה לפגוע בכל אחת ואחת בכל גיל ונגרמת בכל המקרים בעקבות חדירה של חיידקים בדגש על חיידקי מעיים מסוג E-Coli  לדרכי השתן.

המחלה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב מאוד של תסמינים כשבין היתר מדובר על צריבה או כאבים בעת מתן שתן, תחושה של דחיפות להטיל שתן, הטלת שתן תדירה מאוד, כאבים בבטן התחתונה או באגן ובמקרים מסוימים גם במותן, חום גבוה, צמרמורות, בחילות, הקאות ועוד.

הטיפול המקובל לדלקות בשתן

מאחר וכפי שציינו, מדובר על מחלה שנגרמת בעקבות זיהום חיידקי, הרי שהטיפול המקובל הוא מתן של חומרים אנטיביוטיים. למעשה עד להמצאת האנטיביוטיקה דלקת בשתן נחשבה למחלה קטלנית אך מאז המצאת הפניצילין, המחלה נחשבת לקלה לטיפול יחסית.

בהתאם לכך, ההמלצות לטיפולים האלטרנטיביים שיוזכרו במאמר זה אינם מהווים תחליף לטיפול המקובל כי אם מיועדות ללוות אותו בלבד.

מסיבה זו הטיפולים האלטרנטיביים נכנסים תחת הגדרת המטריה "רפואה משלימה". כיום הפתיחות של הרפואה המערבית הקונבנציונאלית לשיטות טיפול אלטרנטיביות גדולה מאי פעם והדבר בא לידי ביטוי בין היתר במחלות מורכבות כמו סרטן אך גם במחלות פשוטות יחסית כמו דלקת בשתן.

דיקור סיני

הדיקור הסיני לרוב לא מיועד עבור חולים שסבלו מהמחלה פעם אחת בלבד כי אם עבור חולים או חולות שהמחלה פוגעת בהם פעם אחר פעם באופן כרוני.

לצד הטיפול האנטיביוטי שבמקרים הכרוניים יכול להימשך אף מספר חודשים במינון נמוך, חולים רבים מפיקים תועלת משיטת הטיפול הסינית שמתבססת על דיקור במחטים רפואיות.

לפי הגישה הסינית בגוף האדם זורמים קוויים אנרגטיים שנקראים מרידיאנים וכל תחלואה שמתעוררת היא תוצאה של הפרעה לזרימת הצ'י שהוא כוח החיים הזורם במרידיאנים. לפיכך המדקר הסיני ראשית מאבחן את הבעיה ואז דוקר את החולה בנקודות אסטרטגיות שבהן התרחשה החסימה.

הדיקור הסיני מביא במקרים רבים להפחתת חומרת התסמינים ואפילו עוזר לחולים במחלות שונות שלא מצליחים ליהנות מהקלה בכאבים מהם הם סובלים כשלא הצליחו ליהנות מהקלה זו בשום שיטת טיפול אלטרנטיבית או קונבנציונאלית אחרת.

הומאופתיה

שיטת הטיפול ההומאופתית עושה שימוש בידע עתיק לפיו כל מה שיכול לגרום לנו לנזק, יכול גם לרפא אותנו. המטפל ההומאופתי לרוב יתייחס לכל תסמין ממנו סובל המטופל שלו כאל ביטוי פיזי לתופעה נפשית מסוימת.

המטפל ההומאופתי לא רואה באדם צבר של תסמינים אלא אינדיבידואל. לפיכך התכשיר ההומאופתי שנקרא בשפה המקצועית "רמדי" מותאם לכל מטופל ומטופל באופן אישי.

המטפל מקשיב לתלונות של החולה, מתשאל אותו על חייו באופן כללי ובסופו של דבר רוקח עבורו תכשיר ייחודי אותו הוא מדלל פעמים רבות עד אשר במדיום שבו דולל החומר המקורי נותרו שרידים מעטים בלבד שלו.

אמנם השיטה לא הוכחה מעולם כמסייעת בפתרון בעיה כלשהי במחקר קליני מבוקר אך רבים החולים שמדווחים על הקלה בתדירות המחלה ועל הקלה ברמת החומרה של התסמינים האופייניים.

נטורופתיה

שיטת הטיפול הנטורופתית דוגלת בכך שלאדם יש את הכוח לרפא את עצמו מכל מצב חולי באשר הוא. השיטה מתבססת על זיהוי הגורמים למחלה ועל שינוי שלהם.

המטפל הנטורופתי מתבסס על שימוש בתוספי מזון ובהנחיות תזונתיות מסוימות, על שימוש בשיטות מגע שונות ועל שימוש בשמנים אתריים. גם שיטה זו לא הוכחה כיעילה באופן מדעי אך חולים רבים בדגש על חולים במחלות כרוניות מדווחים על הקלה גדולה ועל שיפור באיכות החיים שלהם כתוצאה מהטיפולים הנטורופתים שעברו.

בכל מקרה שבו אדם שחולה בדלקת בדרכי השתן פונה לטיפול אלטרנטיבי זה או אחר עליו לציין זאת בפני הרופא המטפל שלו על מנת שלא ליצור אינטראקציה בין תרופתית ועל מנת שלא לחבל בהליך הקונבנציונאלי.

דלקת בשתן או דלקת בדרכי השתן היא מחלה שכיחה יחסית שבעבר נחשבה למחלה קטלנית ומסוכנת אך לאחר המצאת האנטיביוטיקה הפכה למחלה קלה מאוד.

עם זאת, ישנם מצבים מיוחדים שבהם הדלקת יכולה להיות הרת גורל במיוחד במצבים בהם היא פוגעת בנשים הרות.

התסמינים של המחלה מגוונים מאוד ויכולים להופיע בדרגות חומרה שונות. כך למשל במקרים מסוימים המחלה יכולה להתפרץ ולא להשפיע על החולה בשום אופן ולפיכך להישאר לא מאובחנת או להתגלות במקרה בבדיקת שתן אך במקרים אחרים המחלה יכולה לפגוע באופן חמור באיכות החיים של החולה.

חשיבות האבחון

הטיפול בדלקת בדרכי השתן מתבצע על ידי מתן של אנטיביוטיקה שמתאימה לחיידק שגרם למחלה. אי לכך ישנה חשיבות גדולה לאבחן את סוג החיידק שגרם לה בכל מקרה ומקרה.

מעבר לכך ישנן מחלות מין מסוימות כמו למשל כלמידיה, זיבה וקנדידה שיכולות להוביל לתסמינים שונים שמזכירים מאוד את התסמינים של דלקת בדרכי השתן ולכן חשוב לאבחן כי אכן מדובר על מקרה של דלקת בדרכי השתן ולא על מקרה של מחלה אחרת.

האם ניתן למנוע את המחלה?

לפני שניגש לפרט אודות הטיפול במחלה, חשוב לפרט מעט אודות דרכי המניעה של המחלה. ראשית, יש להקפיד כי בעת ניגוב הישבן בבנות ובנשים, פעולת הניגוב תהיה מהכיוון של הנרתיק לכיוון של פי הטבעת ולא להפך וזאת על מנת שלא להעביר את חיידקי המעיים שנמצאים בצואה לפתח השופכה ממנו הם יכולים לנדוד לדרכי השתן. כמו כן חשוב מאוד שלא להימנע מלהטיל שתן כאשר מתעורר הצורך להשתין.

מעבר לכך חשוב לשתות מים לאחר קיום יחסי מין ולהשתדל להשתין לאחר קיום יחסי מין כדי לשטוף את החיידקים שחדרו לדרכי השתן בזמן המשגל. יש גם כן להימנע במידת האפשר משטיפה של הנרתיק בדאודורנט או בחומרים מבשמים לעתים תכופות.

כדי להפחית את הסיכון להידבק במחלה מומלץ גם כן להימנע מישיבה באמבט ולהקפיד הקפדה יתרה על היגיינה אישית. מעבר לכל זה שתייה מרובה של מים מפחיתה אף היא את הסיכון לחלות במחלה.

טיפול בדלקת

בדרך כלל הטיפול בדלקת בדרכי השתן יכלול מתן של תרופות אנטיביוטיות, תרופות משככות כאבים וטיפול בגורם שהוביל להיווצרות הדלקת. כך למשל אם מקור הדלקת בחסימה של דרכי השתן על רקע של ערמונית מוגדלת, חלק מהטיפול יוקדש להקטנת הערמונית במידת האפשר.

 כמו כן, חשוב מאוד שלאחר שמסיימים את הטיפול האנטיביוטי, תבוצע בדיקת תרבית שתן כדי לאשר שהנוכחות החיידקית נעלמה מהשתן.

מאחר וקיימים הבדלים אנטומיים בין גברים לנשים, משך הטיפול משתנה בין שני המינים. בקרב נשים ייתכן שהטיפול הנדרש יימשך בין שלושה לחמישה ימים בלבד בעוד שבקרב גברים ייתכן והוא יהיה ארוך יותר ויימשך בין שבוע לעשרה ימים. במידה ומדובר על מקרה של דלקת חמורה במיוחד הרי שהטיפול יכול להימשך גם עד שלושה שבועות.

טיפול קו ראשון

מתן של TMP-SMX כמו למשל רספרים או מתן של ניטרופוראנטואין כמו למשל מקרודנטין. מדובר על תרופות אנטיביוטיות שנחשבות ליעילות מאוד במיגור הנוכחות החיידקית בדרכי השתן.

טיפול קו שני

מתן של תרופות כמו פוספומיצין, תרכובות בתא-לקטמיות או תרופות שונות ממשפחת הפלורוקינולינים. מעבר לכל התרופות האנטיביוטיות ישנן תרופות שמיועדות להביא להפחתה בחומרת הכאב כמו למשל סדורל או אוריקל.

מעבר לכך ישנה אפשרות לעשות שימוש למשל במיץ חמוציות שמביא לעלייה בחומציות של השתן ובעקבות כך פוגע ביכולת השגשוג של החיידקים. באופן כללי מומלץ מאוד להרבות בשתיית מים במשך תקופת ההחלמה.